יחד עם תביעת נציבות שוויון הזדמנויות, הוגשו גם שלוש תביעות פרטניות על ידי המתלוננות, שיוצגו על ידי שדולת הנשים בישראל. שתי תביעות פרטניות הסתיימו בפשרה לשביעות רצון הלקוח ובסכומים מאוד נמוכים.

התביעה הפרטנית השלישית שהוגשה על סכום של למעלה ממליון ₪ וכללה טענות אפליה שונות וטענת התנכלות, נדחתה ברובה הגדול וטענת האפליה נדחתה לחלוטין. העובדת הגישה ערעור לבית הדין הארצי ובסופו של דבר, התיק הסתיים בתשלום סכום כולל של 50,000 ₪ לעבודת בגין זכויות סוציאליות במסגרת פשרה.

במסגרת ההליכים האמורים עלו שאלות תקדימיות ומרתקות כגון: האם חלה חובה על מעסיק לשנות תנאי העסקה של עובדת החוזרת מחופשת לידה על מנת לאפשר לה לעבוד ב"שעות נוחות", מהי אפלית אמהות והאם יש להכיר ב"אפלית אמהות לילדים קטנים", האם ניתן לומר שקיימת אפליית נשים אם פוטרה אם לתינוק במקום אם לילד גדול או אישה הקרובה לגיל הפרישה, האם דרישה ממנהלת שעובדת שעות מצומצמות במשרד להמשיך לעבוד מהבית מהווה אפליה, מהי עבודה שווה או שוות ערך? ועוד ועוד.